זהו מאמר תגובה למאמר הנ"ל: https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14036816
צריך להגיד את זה: יש פתרון צבאי למצבנו.
אין פתרון צבאי למצבנו. ככה פשוט צריך להגיד את זה, עדיף אולי לצעוק את זה, עכשיו, עוד לפני שתגיע התגובה האיראנית על הריגת הנייה, שבעצמה הייתה תגובה על טבח הילדים במג'דל שמס, שבעצמה הייתה תגובה על חיסול של בכיר חיזבאללה, שבעצמה הייתה תגובה על ההרס והמוות שזורע חיזבאללה בצפון, שבעצמה הייתה תגובה אני כבר לא זוכר על מה.
מי יכול לזכור את כל שרשרת התגובות ותגובות הנגד במלחמה הסיזיפית והבלתי נגמרת הזו? עשרה חודשים של מוות, ופחד, ושכול, כשלא רק שלא רואים את הסוף, אלא גם לא מבינים על מה נהרגים כל יום מיטב הבנים שלנו, על מה הורים לא ישנים בלילות מחשש לדפיקה בדלת, ועל מה יתומים יגדלו בלי להכיר את אביהם. מנגד, איבדנו גם את ההבנה על מה ולמה אנחנו ממשיכים לזרוע מוות והרס ברחובותיהם של האנשים שפעם נצטרך לחיות איתם בשכנות. הגענו לשלב במלחמה הזו שבו אנחנו צועדים בתוך לבירינת מיתולוגי של אבדון, מבוך אימה ענק, שלאף אחד לא ברור איך יוצאים ממנו בשלום.
אין פתרון צבאי למצב הנורא שאליו שקענו. הדרך היחידה שבה נוכל לחיות במזרח התיכון היא להשתלב בו. הרעיון שנוכל לחיות לנצח על חרבנו הוא מגוחך ומטופש גם יחד. ראינו איך קרסו כל מנגנוני הביטחון ב-7 באוקטובר. ואנא, אל תצמצמו את המחדל לזה שלא קם בבוקר, או ההיא שלא האמינו לדיווחים שלה, או ההוא שבילה באילת באותו לילה. זה עמוק הרבה יותר. אי-אפשר לחיות לנצח על החרב. בלי שלום, מדינת ישראל לא תתקיים באזור מוקף האויבים הזה.
לדידו של אמנון לוי אי אפשר להתמודד עם החמאס וחזבאללה ובסופו של דבר איראן וגרורותיה בכוח אלא בדרכי שלום בלבד.
לדידו של אמנון לוי, בטרור ובכאלה הרוצים בשמדתינו, יש לדבר בדרכי שלום ולנסות "להשתלב" איתם על מנת למנוע מצב עוד יותר אבסורדי שבו ישראל חיה על חרבה.
ישראל לעולם לא תשתלב במזרח התיכון כפי שאנחנו מניחים שאמנון לוי מדמיין השתלבות זו. ההרגשה הראשונית היא שאמנון לוי מצטייר כחלק מאלה שמפנטזים משום מה על ניגוב חומוס בדמשק אחרי נתינת רמת הגולן הישראלית לרופא העיניים הסורי. על ביקור הכל כלול בצור ועל סיור מודרך בסעודיה.
עם מי ישראל צריכה להשתלב בדיוק במזרח התיכון? או יותר נכון עם מה? עם השחיתות שוברת השיאים במדינות ערב? עם אי השיוויון? עם שאר תנאי העולם השלישי שמאפיינות כך כך את כל מדינות ערב? עם זה אנחנו צריכים להשתלב?
ישראל לעולם לא תשתלב במזרח התיכון כפי שאמנון לוי רואה זאת. ביחס למדינות האזור, ישראל היא גורם יוצא דופן. ישראל היא אי של זכויות אדם ואזרח, אי של שפיות בים המדיני המזרח תיכוני לקוי זכויות האדם והאזרח. ישראל היא גורם מערבי-ליברלי בעלת צביון יהודי – זר לגמרי לרוב המוסלמי העצום החי במזרח התיכון.
מלחמה העכשיוווית אינה סיזיפית, היא אמנם ארוכה וסופה ומועד סופה אינו ידוע, איך היא אינה סיזיפית. היא מלחמה צודקת מאין כמוה ותוצאותיה יגדירו את המפעל הציוני בארץ ישראל הנמצא היום בסכנה חסרת תקדים לנוכח אי הוודאות הבטחונית הקיימת במדינה ביימים אלה.
מתי לאחרונה שמעתם דיווח על פגישה של שר בכיר ישראלי עם אבו-מאזן?
אני כבר שומע קוראים ממורמרים שאומרים, "עם מי נעשה שלום? עם הנוח'בות? עם הרוצחים והאנסים הנתעבים ששחטו ילדים, קשישים, נשים וגברים?" ההתמרמרות במקומה. אלו באמת אנשים חסרי צלם אנוש, שאי-אפשר לדבר איתם. מצד שני, יש בה היתממות ועיוורון. הנהגת ישראל, ובראש ובראשונה ביבי נתניהו עצמו, עשתה הכל כדי לטפח את הטרור החמאסי. היא העבירה מיליוני דולרים לארגון הטרור כי רצתה לטפח את הקיצוניים בקרב הפלסטינים ולהחליש את המתונים. לפי התפיסה המעוותת הזו, סינוואר עדיף על אבו-מאזן, כי עם אבו-מאזן עלולים חס וחלילה להגיע לשלום, בעוד סינוואר הוא רוצח שתמיד אפשר לסמוך עליו שלא יניח את נשקו.
כשיכתבו פעם בספרי ההיסטוריה את תולדות אסון 7 באוקטובר, הקוראים יתקשו להאמין שישראל הימנית, הניצית והאולטרה-פטריוטית בעיני עצמה גידלה במו ידיה את הטרור הרצחני הזה, רק כדי שלא תצטרך להתפשר. תחשבו מתי לאחרונה שמעתם דיווח על פגישה של שר בכיר ישראלי עם אבו-מאזן? שיחת טלפון איתו? משהו?
וכך עיצבנו במו ידינו את הגיהינום שבו אנחנו שרויים עכשיו. את הרשות הפלסטינית פוררנו, ואילו את חמאס הפכנו ליחידת עילית, גאוות העם הפלסטיני. ובתמונת מראה אצלנו, בן גביר וסמוטריץ', יחד עם קיצוני הימין המנהלים את מדיניות הממשלה הזו, גוררים אותנו אל התהום בריקוד טנגו מחריד עם אנשי חמאס. ריקוד המוות.
אמנון לוינועה גרייבסקי
לא יהיה פשוט להקים מחדש את ערוץ ההידברות עם הפלסטינים. ההרס שזרענו בעזה יוצר שם צלקת קשה וכואבת כמו שטבח 7 באוקטובר יצר בנו. עשרות אלפי הרוגים, ובהם אזרחים רבים, הם טראומה שלא שוכחים. אבל גם להם אין ברירה אלא להתגבר, בדיוק כמו שלנו אין. עשרה חודשים של תופת מספיקים לכולנו. עכשיו הזמן של המתונים להשמיע את קולם. עכשיו הזמן לצעוק, אין פתרון צבאי למצבנו.